איך לבחור קלרינט מומלץ ואיכותי למתחילים ? [ מדריך 2022 ]

הבה נתבונן מקרוב בכלי היפהפה הזה שמצלצל מדהים.

*המאמר מנוסח בלשון זכר לשם הנוחות אך מיועד לכלל המינים

 

כלי נגינה

 

  1. מבוא

קלרינטים הם כלים מגוונים ומתגמלים להפליא. כולנו תקווה שהמדריך הזה יעזור לכם ללמוד עליהם עוד.

קלרינט מופיע בז'אנרים רבים של מוזיקה כולל קלאסית, ג'אז ופולק. לעתים קרובות יש לו תפקיד מאוד בולט בז'אנרים אלו הודות למגוון הטונאלי הגדול שלו, מטון שקט, רך וקטיפתי לטון חזק וחצוף כמו של חצוצרה. בכלי הזה יש את האפשרות לנגן מהר מאוד אך גם לאט וחלק כאילו היה שר.

 

  1. היסטוריה

לקלרינט המוקדם ביותר שמוכר לנו (מהמילה האיטלקית Clarino שמשמעותה חצוצרה) היו שני מנענעים (Keys) והוא פותח במחצית הראשונה של המאה ה-18 ע"י Johann Christian Denner ובניו, במיוחד Jacob Denner. אביו הקדמון של הקלרינט הוא ה-Chalumeau. האחרון היה ככל הנראה זהה לכלי שכונה  'The Mock Trumpet'. לא הרבה יודע לנו על ה-Chalumeau היות והיום קיימים רק העתקים שלו, אך שיפור אחד שבוצע בקלרינט בעל שני המנענעים הוא היה חור קטן קרוב לקצה העליון של הכלי – The speaker-key hole. את החור הזה הנגן יכול לכסות באגודלו או להשאירו פתוח כדי לנשוף חזק (overblow) ולהעלות את התווים באוקטבה + קווינטה.

 

חצוצרות

 

הקרן בתמונה מעל – The Basset Horn, היא מעין קלרינט שכוון לסולם פה עם צינורות מעוקלים ביותר, והיא הייתה כבר בשימוש בשנת 1780. מוצרט כתב לכלי זה ב'חליל הקסם' וב'רקוויאם'.  The Basset Clarinet, שהיא קרובה של ה-Basset Horn, גם היא הייתה בשימוש סביב אותו הזמן והיא הכלי שעליו ביצע Anton Stadler את החמישייה ואת הקונצ'רטו של מוצרט (אשר הוקדש לו). היות וננטשה למשך 150 שנים, ה-Basset קיימת היום רק בצורת שחזורים של המקור. היא למעשה קלרינט מוארך (בסולם לה או סי במול) עם מנענעים נוספים לאגודל ימין כדי להוריד את המנעד אל התו דו, בו נוח יותר לכתוב.

Ivan Müller, תושב פריז, עיצב ב-1812 קלרינט בעל 13 מנענעים. עד לאותו הזמן הכריות היו עשויות לבד, שאוויר דלף דרכו. אך Müller יצר כריות מסוג חדש, שכוסו בעור או בשלפוחית דג, והן היו אטומות לאוויר. שיפור זה סלל את הדרך להוספת מנענעים רבים. המיקומים החדשים של המנענעים הפכו את הקלרינט לכלי הרבה יותר מכוון ושקול מבחינה אקוסטית. הקלרינט של Müller הוסיף להתפתח בעזרת יצרנים ונגנים כמו  Adolphe Sax, Carl Bärmann ו-Oskar Oehler. התוצאה היא הקלרינט בעל מערכת Oehler הגרמנית המודרנית, שיכולים להיות לו בין 17 ל-27 מנענעים.

קלרינטים בעלי מערכת Bohem, להם יש בדרך כלל 17 מנענעים, הוצגו לראשונה בפריז ב-1839 על-ידי Hyacinthe Klosé אשר המציא מערכת אצבוע זו. Theobold Boehm עיצב קודם לכן מערכת אצבוע לחליל אשר היוותה השראה ל-Klosé ולה היו לחצני טבעת שמאפשרים לאצבע אחת לסגור מספר חורים בו-זמנית.

 

כלי שאיפה

 

קלרינט בסי במול מדגם Leblanc Sonata 1020S בעל מערכת Bohem.

סוג נוסף של קלרינט עדיין שמיש, בעיקר במוזיקת פולק, והוא קלרינט Albert הקרוי ע"ש יוצרו Eugene Albert (שהיה תלמידו של Adolphe Sax). לקלרינט זה מערכת פשוטה יותר. גם הוא שואב מעיצובו של  Müller. יש בו יותר חורים שאינם מכוסים ע"י מנענעים מאשר לקלרינטים הגרמניים ו לקלרינטי Bohem. דבר זה עוזר לנגן תווים ב-slur (נגינת תווים שונים כאשר הדעיכה שלהם תישמע יחד, לעומת מצב בו תו חדש חוסם את קודמו). בדומה לקלרינט הגרמני, לקלרינט Albert יש צילינדר גדול בקוטר של כ-15.25 מ"מ.

 

מתאם

 

  1. הקלרינט היום

בימינו רוב הקלרניתנים מנגנים או בקלרינט בעל מערכת Bhem או בקלרינט בעל מערכת גרמנית.

כמעט כל הקלרינטים הינם כלים מטרנספזים (כלומר משמיעים תווים שונים מאלו הכתובים בפועל ועל-כן דורשים מהמלחין לכתוב להם בטרנספוזיציה מעלה/מטה, או במילים אחרות – בסולם אחר). נגני תזמורת ונגני סולו מנגנים גם על קלרינט בסולם לה וגם על קלרינט בסולם סי במול ולעיתים משתמשים באותה הפיה ואולי גם באותה החבית לשניהם. בקלרינט בסולם סי במול (הפופולרי ביותר) וסולם לה, המנעד נפרש מתו מי הנמוך עד אפילו מי הגבוה ב-4 אוקטבות מעל, אם-כי לא מצופה מרוב הנגנים להגיע מעל לתו דו הנמוך ממנו בשני טונים.

ניתן לחלק את המנעד לשלושה רגיסטרים. הנמוך ביותר הוא ה-Chalumeau,מתו המי הנמוך עד תו סי במול אוקטבה וחצי מעל. ארבעת התווים העליונים ברגיסטר ה-Chalumeau ידועים בתור "תווי הגרון" (סול, סול דיאז, לה וסי במול).

רגיסטר הקלרינט או ה-Clarino הוא מתו סי שמעל לדו האמצעי, עד לתו דו שאוקטבה וקצת מעליו. הרגיסטר העליו ביותר הוא רגיסטר ה-Altissimo, מדו דיאז עד המי הגבוה ביותר.

קלרינטים מורכבים מארבעה חלקים: הפיה, החבית, החלק העליון, החלק התחתון והפעמון.

מערכת האצבוע מקלה על הנגינה בקלרינט Boehm אך לאלו יש צינור שנוטה לצורת חרוט (בחבית ובחלק העליון והתחתון) וזה אינו אידיאלי להפקת הצליל.

הקלרינטים הגרמנים קרובים יותר לצורת צילינדר והם מפיקים צליל כהה, עגול וחזק יותר (אשר נחשב לטוב יותר). ישנו גם קלרינט מסוג Reform-Boehm שהוא בן כלאיים של מערכת המקשים של Bohem עם צינור צילינדרי גרמני. בתאוריה – שילוב זה אמור להפיק "קלרינט-על" אך בשטח הוא נתפס ע"י הרוב כפשרה יותר מאשר שיפור.

 

חיבורים לחצוצרה

 

קלרינטים נוספים שבשימוש הינם הקלינט בסולם מי במול שהוא ב-pitch גבוה ומפיק צליל בהיר מאוד, אשר השפעתו ניכרת ב'פולחן האביב' של סטרוויסקי. הקלרינט בסולם דו (שאינו מטרנספז) ובו מנגנים היום הרבה פחות מאשר במאה ה-19, אך עדיין יש לו תפקיד תזמורתי, כמו בסימפוניה הרביעית של ברהמס (1885), והיצירה Der Rosenkavalier של ריכרד שטראוס (1911). כמו-כן נשמעים באולמות קוצרטים ברחבי תבל גם הקלרינט אלט (במי במול), הקלרינט קונטרה-אלט (אוקטבה מתחת לאלט), קלרינט בס וקלרינט קונטרה-בס. ישנם עוד קלרינטים שכמעט ואין מנגנים בהם, כגון שלושה סוגי  קלרינט אוקטו-קונטרה-אלט וסוג אחד של קלרינט אוקטו-קונטרה-בס. המנעד של האחרון מגיע לתו דו התחתון ומשמיע תו סי במול מתחת לתו התחתון של הפסנתר!

הקלרינט הוא חלק בלתי נפרד מכל תזמורת והוא מתבלט בהרבה יצירות. יש לו סולו שמיימי ומכשף בחלק השני של הקונצ'רטו השני לפסנתר של רחמנינוב. כמו-כן יש לו סולו מוארך

ב- Tone Poem En Saga של סיבליוס. שני קלרינטים פותחים את הסימפוניה החמישית של צ'ייקובסקי. קלרינט בס מופיע הרבה ביצירה Der Ring Des Nibelungen של וגנר. ישנו רפרטואר סולו מרשים לקלינט כולל קונצ'רטואים מאת מוצרט, ובר, פינצי וקופלנד, סונטות מאת ברהמס ובאקס, קטעי פנטזיה מאת שומאן, חמישיות ושלישיות מאת מוצרט וברהמס ושלוש יצירות מאת סטרווינסקי.

בעידן הסווינג (1930-1940) הקלרינט היה אחד מכלי הסולו הבולטים ביותר, כאשר הקלרניתנים Benny Goodman, Artie Shaw ו-Woody Herman הובילו תזמורות 'ביג-בנד' מוצלחות ביותר. מאז, נגנים כדוגמת Eric Dolphy, Eddie Daniels, Don Byron ו-Tony Coe שמרו על תפקיד הקלרינט בג'אז.

הקלרינט מופיע בסגנונות רבים של מוזיקת עם מסביב לעולם, כגון כליזמר וכן מוזיקה מזרח אירופאית מסוגים שונים.

 

  1. הפיה והעלה

 

פיות

 

חתך רוחב של הפיה

Exit Bore = חור יציאה

Bore = חור

Throat

Side Rail

Baffle

Tip

Side Wall

Tenon = מחבר

Table = החלק העליון של הפיה

Window

Beak = מקור

לפיה יש יותר השפעה על הסאונד של הקלרינט מכל דבר אחר, אז חשוב למצוא את הפיה הנכונה (או שתיים לפחות, עבור נגנים מתקדמים). הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לנסות מספר פיות שונות עד שאתם מוצאים את זו שמתאימה לכם ביותר. פיות נשמעות שונה זו מזו בשל גורמים רבים כגון גודל הפתח בקצה. על קלרינט בסולם סי במול גודל הפתח הוא בין 0.5 מלימטר ל-1.3 מילימטר בקירוב, והמרחק בין הפתח בקצה להיכן שהפיה והעלה נפגשים הינו בין 9 ל-25.5 מילימטר.

 

חצוצרה אדומה

 

הפיה עשויה לרוב מגומי קשיח (ebonite), אך יכולה גם להיות עשויה מזכוכית, פלסטיק או מתכת (אם-כי האחרונה נדירה). התופסן קושר את העלה לפיה ומגיע בשלל צורות, מחומרים שונים. בד"כ הוא עשוי מתכת דקה עם בורג אחד או שניים. רוב הקלרניתנים שמנגנים במערכת גרמנים מותחים חוט מסביב לפיה ולעלה במקום תופסן.

העלה (העשוי מקנה או מבמבוק) מתנהג יחד עם הפיה כמו שסתום, דרכו עובר אוויר שמייצר ויברציות בתוך הכלי והללו הופכות לצליל. עלים מגיעים בדרגות קושי שונות  כאשר אלו הממוספרים נמוך הם הרכים יותר. על הנגן לבחון כל עלה כדי להבין איזה הכי מתאים לו. תמיד יש להרטיב את העלה לפני הכנסתו לפיה. נסו להתאים את צורת הקצה של העלה לצורת הקצה של הפיה ע"י שימוש עדין בפצירה או כלי דומה. זה מקשה את העלה וגורם לו להישמע טוב יותר. כמו-כן, נסו להפוך את גב העלה לשטוח ככל האפשר ע"י שיוף שלו בפצירה או אבן השחזה. אם תלחצו עליו כנגד משטח שטוח כמו מראה, ממש לפני ההופעה – זה עשוי להפחית או להעלים רחש לא רצוי בתדרים גבוהים.

 

  1. טיפים לבחירת קלרינט

העצה הטובה ביותר היא ללכת לחנות ולנגן על מספר קלרינטים – רק אז תמצאו את הטוב ביותר עבורכם. קלרינט מפלסטיק הוא ככל הנראה הטוב ביותר עבור מתחילים בשל העלות הנמוכה שלו ועמידותו בדפיקות. עבור נגנים בינוניים עד מתקדמים המחפשים קלרינט מקצועי – בחרו בקלרינט מעץ, העשוי לרוב מעץ הפסיפלורה (Grenadilla) אם-כי נעשה שימוש גם בעצים אחרים כגון עץ סיסם. בהתאם לחווית הנגינה שלכם בקלרינט, ייתכן כי תעדיפו או את אלו בעלי המערכת הגרמנית או את אלו במערכת Boehm. לשניהם יש את היתרונות והחסרונות שלהם, אך בכל אחד מהם – עליכם לכוון לצליל עץ ממוקד ועקבי לאורך המנעד של הכלי.

 

כלי נגינה

 

נגנים בינוניים עד מתקדמים יזדקקו לקלרינט בסולם לה כמו גם קלרינט בסולם סי במול (שני אלה נמכרים לעתים קרובות כסט אחד). קלרינט מגיע לרוב עם הפיה אך יש לנסות פיות שונות (עיינו בחלק הקודם לגבי הפיה והעלה).

 

 

  1. טיפים לנגינה ותחזוקת הכלי

לאחר רכישת הקלרינט – ישנם מספר עזרים נוספים שהכרחי לרכוש. ערכת ניקוי לכלי הכוללת חוטר לפיה ומטלית שמעבירים בתוך הצינור כדי לנקות שאריות רוק. גריז לשעם מסכך את השעם בחיבורים של כל חלק מהכלי. מדי פעם יהיה צורך לקחת את הכלי לתיקון, למשל כדי להחליף כריות שחוקות. זה עוזר מדי פעם לסקור את הכלי בעיניים ולראות אם ישנם ברגים רופפים שיש להדק. הגישה הכללית צריכה להיות – לטפל בו בעדינות משום שהקלרינט עדין.

יש צורך באימון מתמיד כדי לתחזק את טכניקת הנגינה בקלרינט ובמיוחד את אחיזת השפתיים.

השפה התחתונה מכסה את השיניים התחתונות ומתנהגת כמו כרית עליה מונח העלה. השיניים העליונות לוחצות בעדינות על הפיה (רעיון טוב הוא להדביק על הפיה מדבקה ייעודית השומרת עליה). ישנם גם נגנים מעטים אשר ממקמים את השפה שלהם בין השיניים העליונות והפיה וכך יוצרים אחיזת שפתיים "כפולה". עליכם לכוון לאחיזת שפתיים הדוקה אך רגועה ולהקפיד שחלל הפה המהדהד יהיה פתוח במידת מה.

שליטה בסרעפת גם היא היבט חשוב של הנגינה בקלרינט. התוצאה המיוחלת היא שחרור מבוקר של אוויר אשר "נדחף" דרך הקלרינט. אחד התרגילים הכי טובים לשליטה בסרעפת ולאחיזת השפתיים הוא נגינה של תווים ארוכים (למשך כ-10 שניות) בדינמיקות ובגבהי צליל שונים, כשהמטרה היא לייצר צליל ממוקד שאינו מתנדנד.

טכניקת האצבוע תתפתח ככל שתנגנו יותר תרגילים, סולמות, פירוקי אקורדים ויצירות. דבר חיוני לזכור הוא שיש לשמור על אצבעות רגועות, משמע – הגוף צריך להיות רגוע.

 

  1. סיכום

כפי שראינו, לקלרינט יש היסטוריה ארוכה ומגוונת. זהו כלי שמחייב אותנו להתייחס להמון דברים כדי לנגן בו. למעשה – הגיוון הוא מילת מפתח. היום הקלרינט משחק תפקיד חשוב בסיטוציות מוזיקליות שונות ומגוונות.

בהצלחה באימוני הקלרינט. מי ייתן ותהיה הנגינה מהנה ומתגמלת!

המדריך באדיבות: מרכז הסאונד – יבואני כלי נגינה והגברה

https://www.projector-audio.co.il

אולי יעניין אותך גם