מדריך קנייה לגיטרות קלאסיות
*המדריך מנוסח בלשון זכר למען הנוחות אך מיועד לכלל המינים.
-
מבוא
ברוכים הבאים למדריך האונליין בנושא גיטרות קלאסיות.
עד לאחרונה, הנגינה בגיטרה הקלאסית הייתה המסלול הפופולרי ביותר בנגינת גיטרה.
אך בימים אלו רבים מתחילים לנגן קודם בגיטרה חשמלית ומוצאים את הקסם המיוחד של גיטרה קלאסית רק שנים מאוחר יותר. מיותר לציין שהגיטרה הקלאסית עומדת לחלוטין בפני עצמה.
במדריך זה אנו נבדוק מה הופך גיטרה קלאסית לגיטרה טובה ואיכותית, נסקור את הסוגים השונים הקיימים וכן נציג מספר טיפים למתחילים.
[ ראו כאן מבצעי גיטרה קלאסית באתר היבואן ]
-
הגיטרה הקלאסית
המונח 'גיטרה קלאסית' מתייחס גם לסוג הכלי וגם לסגנונות הנגינה המקושרים אליו. מסורת לימוד הנגינה הקלאסית תמיד התעקשה על טכניקה מדוקדקת וקפדנית ליד ימין ויד שמאל. נגנים רציניים מבלים זמן רב בעיצוב ציפורני יד ימין שלהם, בחיפוש אחר גוון הצליל המושלם.
נגינה קלאסית טהורה רחוקה יותר משאר סגנונות הנגינה בגיטרה. למעשה משתמשים לעיתים במונח 'גיטרת מפרט' (‘plectrum guitar’) כדי לכלול את כל סגנונות הנגינה שאינם קלאסיים.
עם זאת, כלי הנגינה עצמו (שמכונה בנוסף לגיטרה 'קלאסית' גם גיטרה 'ספרדית') מופיע לעיתים קרובות גם בסגנונות אחרים והפך לשחקן מבוסס בהפקות רוק/פופ. נגני ג'אז מסוימים גם הם נוטים להעדיף כלי זה, במיוחד כשיש צורך לתבל בטעם לטיני. אך יש צורך בטכניקת נגינה ביד ימין אשר לפחות קרובה לתקנית כדי להפיק צליל קלאסי מובחן. גם במפרט ניתן להשיג תוצאות יפות.
הגיטרה הקלאסית המודרנית התפתחה במשך כמה מאות שנים. ברוב הבחינות הכלי הזה הגיע לצורתו העכשווית עוד לפני הופעת בני הדודים שלו, שהתפתחו במאה ה-20 – הגיטרה האקוסטית והגיטרה החשמלית.
-
מאפיינים מבדילים
גיטרה אקוסטית היא גיטרה בעלת מיתרי המתכת למעשה נולדה מתוך הגיטרה הקלאסית, אז הבה נתבונן בהבדלים ביניהן:
מיתרים
ההבדל העיקרי הוא כמובן סוג המיתרים שבשימוש. המרכיב העיקרי במיתרי גיטרה קלאסית היה בעבר מעי של בעלי חיים, אך היום הוא ניילון. המיתרים הגבוהים עשויים סיב ניילון עגול. מיתרי הבס עשויים סיב ניילון מלופף בסיבי סגסוגת נחושת.
למיתרי ניילון יש סאונד חם בהרבה מאשר למיתרי מתכת, אפילו כאשר מנגנים עליהם במפרט. רוב המוזיקה הקלאסית שנכתבה לגיטרה מכילה תווים בודדים ופירוקי אקורדים. אך אם פורטים על כל מיתרי הגיטרה הקלאסית יחדיו בפריטה חופשית מעלה מטה, הם אינם משתלבים לכדי צליל יפה כמו מיתרי המתכת. על כן במוזיקה קלאסית לגיטרה נהוג להשתמש בפריטה חופשית שכזו כאפקט חזק המאפשר מבע דרמטי, ולא כמרכיב קבוע.
ראש (Headstock)
הראש של הגיטרה הקלאסית הינו "מחורץ". למפתחות הכיוון יש צילינדרים החוצים את חריצי הראש, בעוד שבגיטרות אקוסטיות מפתחות הכיוון יושבים על הראש בזווית ישרה.
ראש מחורץ בעל עיצוב "קלאסי" מופיע גם במעט גיטרות אקוסטיות, במיוחד גיטרות טרקלין מסוגננות (Parlour Acoustic Guitars) שהן לרוב בעלות גוף קטן.
צוואר / לוח השריגים
הצוואר של גיטרה קלאסית רחב יותר מזה של רוב הגיטרות האקוסטיות והחשמליות בסנטימטר בקירוב, והוא אינו נעשה צר יותר בהתקרבו לראש. לוח השריגים תמיד שטוח לחלוטין. בצוואר של גיטרות קלאסיות לא עובר מוט ‘Truss Rod’. מוט זה נועד לחזק גיטרות אל מול המתח שמפעילים מיתרי מתכת. מסיבה זו אין להרכיב מיתרי מתכת לגיטרה קלאסית, מאחר והתוצאה היא נזק רציני שלרוב אינו הפיך.
לעיתים נדירות יש לגיטרות קלאסיות סימנים על השריגים אך לפעמים יש להן נקודות סימון מאחורי הצוואר, בצד הפונה אל הנגן.
גוף
לגיטרות אקוסטיות יש מגוון צורות אך גיטרות קלאסיות הן יותר סטנדרטיות ורובן כמעט זהות בגודל ובצורה. עם זאת, ישנם בוני כלים מסוימים שמייצרים גיטרות קלאסיות מעט גדולות יותר.
באופן כללי גיטרה קלאסית שוקלת פחות מגיטרה אקוסטית מאחר ואין לה ‘Truss Rod’. כמו-כן לגוף שלה יש פחות חיזוקים.
הגשר של גיטרה קלאסית הינו התקן פשוט יחסית בהשוואה לגיטרות אחרות. למיתרים של גיטרה קלאסית אין גולה בקצה. במקום זאת פשוט קושרים אותם לגשר. האוכף (הגשר התחתון) הינו חתיכה ישרה של עצם או פלסטיק, מבלי תיקוני האינטונציה שמופיעים בגיטרות אחרות. האינטונציה בשריגים העליונים של גיטרות קלאסיות לרוב אינה מושלמת (כלומר התווים הללו אינם מכוונים לחלוטין גם כאשר הגיטרה מכוונת במדוייק) אך לא מחשיבים זאת ממש לבעיה מאחר וברוב הגיטרות הקלאסיות (בשונה משאר הגיטרות) גוף הגיטרה פוגש את הצוואר בשריג ה-12, וקשה להגיע לאותם שריגים עליונים בכל מקרה.
טכניקה ויציבה
בלימוד גיטרה קלאסית ישנו דגש על טכניקה מדוקדקת ותקנית – הנגן יושב כאשר רגלו השמאלית על שרפרף או רגלית מיוחדת, והגיטרה מונחת על ירכו השמאלית. מורי גיטרה קלאסית גם מתעקשים שהאגודל של יד שמאל, המונח מאחורי צוואר הגיטרה, לא יעבור את קו האמצע שחוצה את הצוואר לאורכו. אך נגני רוק רבים מעלים לעיתים קרובות את האגודלים שלהם מעבר לצוואר כדי לעמעם את המיתרים התחתונים או ללחוץ עליהם באקורדים מסוימים.
-
שיקולים סגנוניים
במשך שנים רבות הגיטרה הקלאסית נחשבה לכלי הנגינה האידיאלי עבור כל הגיטריסטים המתחילים. סיבה אחת היא שהתווית "קלאסית" מיד מעניקה מידה של כבוד. מעבר לכך, הורים חששו מהרעיון של גיטרות חשמליות ומגברים רועשים.
זה השתנה כאשר ילדים מדור הבייבי-בום גדלו עם מוזיקת רוק מבוססת גיטרה חשמלית, הפכו להורים (ואז סבים) בעצמם, והבינו שאוזניות מאפשרות לגיטרה החשמלית להיות שקטה לחלוטין אך חזקה ביותר לנגן עצמו.
למעשה, גיטרה קלאסית אינה אידיאלית ללימוד נגינת רוק, שהוא בלתי נפרד מצליל הגיטרה החשמלית. גם סאונד של גיטרה חשמלית נקייה (Clean) שונה ביותר מסאונד של גיטרה קלאסית. הסאונד העיקרי של רוק – דיסטורשן, שונה על אחת כמה וכמה.
נגני רוק גם עושים שימוש נרחב בטכניקות כיפוף מיתרים ו-Vibrato שהם קשים עד בלתי אפשריים לשחזור בכלי עם מיתרי ניילון. יתרה מכך – הרבה סגנונות Lead (המלודיה המובילה) מבוססים על גישה בלתי מוגבלת עד השריג ה-22, בעוד שלגיטרות קלאסיות נדיר שיש יותר מ-19 שריגים וכך או כך בלתי אפשרי לנגן בהן מהר מעל השריג ה-12.
הגיטרה הקלאסית בהחלט מתאימה למגוון סגנונות אחרים, מנגינה קלאסית טהורה לג'אז הנפרט באצבעות, פולק, בוסה-נובה ופלמנקו. כלי זה גם מהווה תוספת חשובה לארסנל של כל נגן סשנים המבקש להרחיב את לוח צבעי הצליל שלו.
בעוד שהרבה נגני רוק הינם (לפחות בהתחלה) תלמידים של עצמם, הדרישות הטכניות של נגינה קלאסית בגיטרה הופכים את המסלול הזה לפחות הגיוני – קל מאוד לקבל הרגלי נגינה רעים ללא מורה!
-
סוגי עץ
העצים המשמשים לבניית גיטרות קלאסיות הפכו במידה רבה לסטנדרט, לפחות ברוב החלקים החשובים – לוח העץ הקדמי (ה-Top) לעתים נדירות עשוי ממשהו אחר פרט לאשוחית (או לפעמים ארז), בעוד שמייפל משמש בדרך כלל לבניית הצוואר ולוח השריגים.
עץ סיסם (rosewood) והובנה הם עצים מועדפים לבניית הגשר. עצים אקזוטיים אחרים כמו מהגוני וסיסם ברזילאי משמשים לעיתים ליצירת גב הגיטרה וצדדיה. לוח העץ הקדמי מוסכם על רבים בתור הגורם המשפיע ביותר על צליל הגיטרה, כאשר סיבים ישרים והדוקים הם חיוניים להשגת צליל בהיר וחזק. כלי נגינה איכותיים ביותר לעתים משתמשים בעצים שהושבחו במשך שנים רבות.
-
טיפים למתחילים
לרוב נגני הגיטרה החשמלית שקונים את הגיטרה הראשונה שלהם יש רעיון די ברור באשר לסוג הגיטרה שהם רוצים – לעתים קרובות מאוד מדובר בכלי שעליו מנגן הגיבור שלהם, או לפחות חיקוי קרוב. יצרני גיטרה קלאסית הם אלמונים יותר והכלים שלהם דומים עד זהים למראה. ברמה הגבוהה ביותר העניין שונה – נגנים רציניים בשלב כלשהו מזמינים גיטרות עבודת-יד אשר מוכנות לפי מפרט אישי. אלו הן הגיטרות האיכותיות ביותר. עם זאת, בשוק הזה ישנם מעט מאוד יצרנים שאינם מייצרים עבור חנויות, והם מכובדים מאוד (למשל Ramirez).
עצה שקולה שיש לתת למתחילים בכלים רבים – אין צורך להוציא הון תועפות, אך רצוי להימנע מהכלים הזולים ביותר ובכלל זה מהגיטרות הזולות מאוד. זה נכון במיוחד לגבי הגיטרה הקלאסית, לה יש היסטוריה ארוכה של דגמי "סטודנטים" זולים. הגיטרות הזולות ביותר קיימות בעיקר כדי להגיע למחיר שמבטיח מכירות סיטונאיות לבתי ספר, והן בעלות איכות בניה וגימור נחותה.
כלי מאיכות ירודה במיוחד יכול גם להיות קשה לנגינה וגם מייאש לנגן המתחיל. אם הנכם בספק, גישה בטוחה היא להגביל את הבחירה למותגים הראשיים כמו Chard Yamaha, Höfner ו-Fender.
כמו כלי מיתר קלאסיים אחרים, גיטרות קלאסיות למתחילים מגיעות במגוון גדלי "רבע" קטנים יותר. גודל ¾ פופולרי בקרב נגנים צעירים. ½, ¼, ואפילו ⅛ מיועדים לנגנים צעירים מאוד. יש לכלים האלו את מקומם בעולם, אך הם נוטים להיות בעלי איכות נמוכה. כפי שצויין, איכות ירודה שכזו עלולה להיות מכשול להתלהבות ולהתקדמות של הנגן. תמיד עדיף לרכוש כלי שמרגיש בהתחלה קצת גדול מדי מאשר כזה שעד מהרה מרגיש קטן מדי.
-
וריאנטים
אף כי מבנה הגיטרה הקלאסית הינו סטנדרטי למדי, ישנן כמה וריאציות חשובות:
פלמנקו
גיטרת הפלמנקו היא בעצם גיטרה קלאסית שעברה התאמה לנגינת פלמנקו ספרדית. המאפיין הפיזי הכי בולט הינו מגן 'tapguard' או 'golpeador' אשר מוצמד ללוח העץ הקדמי של הגיטרה כדי להגן עליה מפראי טכניקת הפלמנקו, אשר כוללת המון הקשת אצבעות קצבית. מגן זה עשוי לרוב מפלסטיק שקוף והוא מכסה שטח גדול למדי משני צידי המיתרים – גדול יותר מאשר מגן מפרטים של גיטרה אקוסטית.
גיטרת הפלמנקו היא לרוב קטנה וקלה יותר מגיטרה קלאסית סטנדרטית, היות ולסגנון זה יותר חשוב הווליום וה-Attack מאשר Sustain וגוון.
גיטרה בעלת Cutaway
יצרנים מסוימים מציעים דגמי Cutaway שמשפרים את הגישה לשריגים העליונים. מאפיין זה נוטה להפחית את הווליום האקוסטי של הגיטרה וכן להשפיע על גוון הצליל שלה. מסיבה זו לרוב נראה Cutaway בגיטרות קלאסיות מוגברות. עם זאת, קיימות גם גיטרות בעלות Cutaway שאינן מוגברות.
גיטרות קלאסיות מוגברות (אלקטרו-אקוסטיות)
מונח זה למעשה מתייחס לשני סוגי גיטרות נפרדים.
הראשון הוא בסך הכל גיטרה קלאסית סטנדרטית, בעלת מערכת פיקאפים וקדם מגברים משולבת. סוג זה נוטל חירויות מסוימות באשר לעיצוב הקלאסי והוא מכוון אל נגנים קלאסיים שחוצים לעבר ז'אנרים וסיטואציות אשר דורשות הגברה. חברת Takamine שולטת בשוק זה זמן רב.
הסוג השני מכוון לנגנים שאינם מנגנים בסגנון קלאסי, והוא משלב מאפיינים הלקוחים מעיצוב של גיטרות חשמליות. בדרך כלל מדובר בצוואר דק יותר, לוח שריגים מעוקל, גוף צר יותר וגשר המפצה על בעיות אינטונציה (כאמור, לגיטרות קלאסיות רגילות יש בדרך כלל בעיות אינטונציה בשריגים הגבוהים). לאחרונה יש אופנה של גיטרות כאלה בעלות גוף מחתיכה אחת או כמעט מחתיכה אחת. ניתן לראות בגיטרות הללו גיטרות כמעט חשמליות, עם מיתרי ניילון. המובילה בשוק זה, חברת Godin, ידועה גם בכך ששילבה בחלק מהדגמים שלה פיקאפים של MIDI.
הסוג השני מכוון לנגנים שאינם מנגנים בסגנון קלאסי, והוא משלב מאפיינים הלקוחים מעיצוב של גיטרות חשמליות. בדרך כלל מדובר בצוואר דק יותר, לוח שריגים מעוקל, גוף צר יותר וגשר המפצה על בעיות אינטונציה (כאמור, לגיטרות קלאסיות רגילות יש בדרך כלל בעיות אינטונציה בשריגים הגבוהים). לאחרונה יש אופנה של גיטרות כאלה בעלות גוף מחתיכה אחת או כמעט מחתיכה אחת. ניתן לראות בגיטרות הללו גיטרות כמעט חשמליות, עם מיתרי ניילון. המובילה בשוק זה, חברת Godin, ידועה גם בכך ששילבה בחלק מהדגמים שלה פיקאפים של MIDI.
-
סיכום
הגיטרה הקלאסית מהווה בחירת כלי נהדרת למתחילים, וכן לנגני אקוסטית או חשמלית שתרים אחר תחכום ובכך פותחים לעצמם אופקים חדשים של סגנונות וטכניקות. אף אוסף גיטרות אינו שלם בלי גיטרה קלאסית.
