חודש שלם קניתי רק באליאקספרס. זה מה שלמדתי על מחירים

חודש אחד שבו כל קנייה שאפשר לדחות עברה דרך סין, ומה שהתגלה בדרך על מחירים, קודי הנחה והזמנות שנתקעות. זה מה שקרה, כולל מה שלא הלך חלק ומה שלמדתי לא להזמין.

זה התחיל מכבל טעינה. הכבל של הטלפון שלי נהרס, נכנסתי לחנות בקניון, והמוכר ביקש 79 שקלים. משהו בי נשבר. באותו ערב הזמנתי את אותו כבל בדיוק, אותו מותג, באליאקספרס, בפחות ממחיר של קפה הפוך. ואז החלטתי להפוך את זה לניסוי: חודש שלם, כל קנייה שאפשר לדחות בשבועיים, עוברת דרך סין.

כמה ימים לתוך הניסוי, חבר ששמע על הרעיון שלח לי את עמוד הקופונים של אליאקספרס באתר coupon-code.co.il, ואמר לי שאני עושה את זה לא נכון אם אני משלם מחיר מלא. הוא צדק. מאז העמוד הזה פתוח אצלי בלשונית קבועה, ושמתי לב שהוא באמת מתעדכן כל הזמן, כי הקודים שם מתחלפים בכל פעם שאני נכנס.

מה הזמנתי, וכמה זה עלה

הרשימה של אותו חודש, מהזיכרון: שלושה כבלים, כיסוי לטלפון, משקל מטבח, אורות לגינה, מארז גומיות שיער לילדה, מעמד למחשב נייד, ושתי חולצות ספורט. רוב הפריטים עלו פחות ממה שעולה חניון לשעתיים בתל אביב. החישוב בסוף החודש הראה שעל סל כזה בארץ הייתי משלם בערך פי שלושה, וזה עוד לפני הקודים.

הקודים הם סיפור בפני עצמו. באליאקספרס יש כמעט תמיד קוד פעיל לפי סכום הזמנה, כמה דולרים הנחה מעל רף מסוים. למדתי לרכז הזמנות: במקום לקנות כל פריט ברגע שנזכרתי בו, שמרתי הכל בעגלה וסגרתי פעם בשבוע הזמנה אחת שעוברת את הרף. אותם מוצרים, אותו שבוע, פשוט פחות כסף.

שווה לפרט את החשבון של השיטה הזאת, כי הוא פשוט ממה שנדמה. נניח שיש קוד של חמישה דולרים להזמנות מעל שלושים דולר. מי שמזמין שלוש פעמים בחודש הזמנות קטנות של עשרה דולר לא מקבל כלום. מי שמרכז את אותן קניות בדיוק להזמנה חודשית אחת עובר את הרף ומקבל את ההנחה, ולפעמים גם חוסך דמי משלוח שהיו מתפצלים על שלוש חבילות. אפס מאמץ, אותם מוצרים, פער אמיתי בסוף השנה.

ההזמנה שנתקעה, כי חייבים לספר גם את זה

לא הכל הלך חלק, ומי שמספר לכם אחרת מוכר לכם משהו. מעמד המחשב נתקע איפשהו בדרך, והמעקב הפסיק להתעדכן. פתחתי פנייה דרך האתר, צירפתי צילום מסך של המעקב, וקיבלתי החזר מלא בתוך כמה ימים, בלי ויכוחים. הכיסוי לטלפון הגיע בצבע שנראה בתמונה כחול ובמציאות משהו בין סגול לחציל. על שמונה שקלים לא פותחים תיק, אבל למדתי לקרוא ביקורות עם תמונות של קונים אמיתיים לפני שמזמינים.

שני הכללים שגיבשתי אחרי התקלות: מזמינים מסין רק דברים שאפשר לחכות להם, ובודקים את דירוג המוכר לפני כל הזמנה. מוכר עם אלפי הזמנות וציון גבוה הוא כמעט תמיד עסקה בטוחה. מוכר בלי היסטוריה הוא הימור, גם אם המחיר מפתה.

מה למדתי לא להזמין מסין

בשם ההגינות, הנה גם הרשימה ההפוכה, הדברים שניסיתי או כמעט ניסיתי ובדיעבד טוב שלא. בגדים שדורשים מידה מדויקת, כי טבלת המידות היא המלצה בלבד ומסע ההחזרה לא שווה חולצה של עשרים שקל. מוצרים שנוגעים בבטיחות, מטענים חזקים, ציוד לתינוקות, קסדות. שם אני רוצה תקן מקומי ומישהו שאפשר לחזור אליו. וכל דבר שאם הוא מגיע שבור אתם עצובים באמת. הכלל שגיבשתי: מסין מזמינים דברים שההפסד המקסימלי עליהם הוא משיכת כתפיים.

מה נשאר מהניסוי אחרי שהוא נגמר

החודש נגמר, ההרגלים נשארו, רק בגרסה מפוכחת יותר. דברים דחופים אני עדיין קונה בארץ, ומשלם על המיידיות בעיניים פקוחות. מוצרים שיש להם שירות ואחריות מקומית, כמו מכשירי חשמל רציניים, גם כן. אבל כל הקטגוריה הרחבה של הקטנות, אביזרים, כיסויים, גאדג'טים, ציוד לבית, עברה אצלי באופן קבוע לסין.

בסוף הבנתי שהניסוי הזה לא היה באמת על אליאקספרס. הוא היה על ההרגל לשאול כמה דברים עולים באמת. המסחר האלקטרוני פתח לצרכן הישראלי דלת שפעם לא הייתה קיימת, האפשרות להשוות מחיר מקומי למחיר עולמי בשניות. מי שמציץ בדלת הזאת פעם אחת כבר לא מסתכל על מדבקת מחיר בקניון באותה צורה.

אם לוקחים מהסיפור הזה משהו אחד, שיהיה זה: ההרגל הקטן של לבדוק קוד הנחה לפני תשלום. זה הדבר היחיד בניסוי שלא דרש ממני שום מאמץ, שום המתנה ושום פשרה, ובכל זאת הוריד את החשבון בכל הזמנה. כבל הטעינה ההוא מהקניון, אגב, עדיין עולה שם 79 שקלים.